מי אני ושאר שאלות קיומיות

יום שני, 3 ביוני 2013

מקצבים

<< She waltzes to her own tune. 
<מתוך הסרט CHOCOLAT>
קצב איטי בחיים מקדם אותך לעתים יותר. מכאן


>> בן הזוג ואני: הוא איש של מקלחות. אני (הייתי) אישה של אמבטיות.

מדהים כמה דיונים (UNDERSTATEMENT) אפשר לנהל על מקצבי חיים שונים.





ציור מאת ANNE SIEMS | מצד אחד חלומי. מצד שני - ארנבת פעלתנית | מכאן


>> אחד מהחלומות הגדולים שלי הם לעזוב את הכל כאן וללכת לגור במדבר.

<כל אלו שקוראים את הבלוג הזה, ומכירים אותי מחוצה לו, קחו לכם כמה דקות לסיים עם הצחוק ההיסטרי הזה>

נכסים פוטנציאליים להגשמת חלומות | 1. חוות אורליה | 2. מרחבי הרשת| 3. מכאן | 4. חוות בודדים בנגב (אחת מהן)


>> אני חולמת על גינה של תבלינים וספלי תה שקופים, מאובקים למחצה, במרפסת שצופה לשמים מלאי כוכבים, ולקום בבוקר בשעות שבהן האור רק מתחיל להתעורר, לצאת החוצה ולנשום קצת בראשית וכאלה. אני מקווה לשרוד שם מעל לשבוע.



>> אאוטפיטים נינוחים.

אני רוצה למלתחה המדברית שלי כמעט כל דבר של NANUSHKA. מכאן.


מכאן

ברשימת הדברים לעשות: לנהל לפחות דיאלוג אחד עם גמל <אף אחד בתמונה הזו לא נושא אאוטפיט נינוח, אבל אני חומדת את האאוטפיט של הגמל>. מתוך הקטלוג המדברי של "האנשים החופשיים", שכנראה מעולם לא חיו מעל למחצית השעה במדבר.

אבל, היי, זה יכול להיות גם תיק! <אנת'רופולוג'י יודעים לעשות תיקים שעושים חשק להאט את הקצב>

המעצבים המקומיים שאף מלתחה מדברית הולמת לא שלמה בלעדיהם : 1. GALLABIA - גלביות שמסתדרות נפלא גם עם החול וגם עם הקפיצה השבועית לעיר הגדולה, להצטיידות הכרחית ושופינג הישרדותי | 2. מאיה נגרי. פשוט תארזו לי הכל.

>> טורבן כאקססורי לגיטימי (טורבן תמיד נראה לי פחות מתאים להסתובבות בעיר)

מטפחת בסוג של קשירת טורבן וחולצה בטורקיז-ירוק בהדפס מדויק. רוצה שאוליביה מלון תצלם את החיים המדברייים שלי. מכאן



>> כשאני מקפיצה קלות שום בשמן זית ותבלינים, אני סופרת בלב עד 60 ומכבה את הגז ממש אז. ככה השום עדיין קצת "נפתח" וקצת "חי" | כשאני שומעת בחדשות על שריפה של חורש טבעי, אני מיד חושבת על הזמן שלוקח לו לחזור לאותו המצב (מאות ואלפי שנים)

מותק, הכביסה שוב נרטבה לי במים! <ונציה שוקעת בקצב של 1.2 ס"מ בשנה. כשביקרתי שם, לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. מכאן>


כשאתה ילד נדמה שאפשר לעוף אם רק תרצה בכך. נדמה שהזמן עומד לצדך.
[צילומים עצמיים ועיבודים ממוחשבים של פידל אואק, בן 14]


לתפוס רגע: הצלמת MANON WETHLY זורקת כוסות וספלים עם נוזלים צבעוניים באוויר ומצלמת אותם תוך כדי.
>> "בשמלתך הארוכה, בדיוק כמו אקוורל אז נראית
ואני נזכר, ואני זוכר היטב כעת,
את מה שאמרתי לך באותו בוקר מקסים,
לפני שנה, לפני מאה, אך כאילו לפני נצח נצחים"
<מתוך L'ETE INDIEN, בתרגום של אלי ברשיר>

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה