מי אני ושאר שאלות קיומיות

יום שני, 17 בנובמבר 2014

האדם מחפש משמעות// מפגש עם נתלי רוגל, NAME ME

את סדרת המפגשים עם מעצבים יזמתי בעקבות החיפוש אחר המקום של היצירה בהקשר הרחב יותר של החיים. בין אם חייו של המעצב, ובין אם חיי זה שעומד לחיות בתוך יצירתו, והתקופה בה אנו חיים.

האומנות שבתוכה אנו חיים. היטיב לתאר נייג'ל קיפלינג
התבגרות: מובילה אדם, יש לדייק – אותי, מובילה אותי לחיפוש אחר הפשטות. לקום בבוקר, לגשת לארון ולא לתהות "מי אני רוצה להיות היום?" מכיוון שאני אותה אני בכל יום. ולהאמין שה"אני" הזו, היא יופי של אדם להיות "הוא".
ככה יצא גם שתכשיטים הפכו מאמצעי ביטוי צעקני, למעין מזכרות נישאות אישיות, מלאות משמעות. כאלה שהיד יכולה להישלח אליהם בהיסח הדעת ולהגניב איזה ליטוף באמצע היום כשמושאי הזיכרון נמצאים במקומות רחוקים יותר.


וככה הכרתי את התכשיטים של נתלי רוגל, בעלת המותג NAME ME
וככה היא בחרה לענות על "השאלון" שלי.

  • זו ילדותי. בשניה: מנערת קצת את ההדחקות, מתמודדת באומץ על השאלה הקשה ביותר שיכולת לשאול אותי. אני מגיעה מבית שבו מלאכת-יד היא חלק מהעברה בין-דורית, עם סבתא שהייתה תופרת ואמא שהייתה מורה למלאכה. ניצוץ העשייה שלי הוצת כשראיתי איזה פריט שאהבתי, ורציתי לעשות גם, אבל להפוך אותו ליפה יותר.

לאמא(גם שלי. וגם לאמהות באשר הן)

  • ציטוט מעורר-השראה: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" <ד"ר סוס>
מכאן.

  • בהסתכלות רחבה אל מול רוח התקופה: טבעות חותם הן אמנם עניין של סגנון אישי. מעבר לכך, התכשיטים שלי מייצרים רגש. הם מגיעים ממקום מאד אישי, ומקבלים את הנגיעה שלי. על כן החיבור אליהם הוא על-תקופתי-תרבותי-גילאי. 


תכשיטים של NAME ME// נמצאים מעל לזמן. 

  • המקום בו הדברים קורים: יש לי סטודיו לבן נקי ומואר בהוד השרון שמשמש כתצוגה בלבד וחדר עבודה מלוכלך, מבורדק מלא בדפים, שרטוטים, חומר הברקה שמרוח על הרצפה ושבבי מתכת בכל עבר.


חדר העבודה שלי. ניקיתי.
  • מי-שיש-לו-עיניים-פקוחות (יום יום ממלא השראה): כמעט כל דבר מעורר בי השראה, החל מתמונה שאני רואה וכלה בקריאת הבעת הפנים והסאב-טקסט של הלקוחות שלי. אני מתחילה קודם כל בתכנון החריטה ורק אחר כך מתחילה לחשוב על מה מתחשק לי לחרוט. הפוכה שכזו.


  • סיפור-פריט: התחלתי בעבודה על קולקציית טבעות אירוסין ונישואין וחשבתי על משהו שהוא הכי לא קונבנציונאלי, טבעת שאין מצב שמי שתקבל אותה לא תעוף ממנה לכוכבים. זה מה שיצא. 


  • ואפרופו כוכבים: אני טיפוס של לילה. מכיוון שאני אמא לשתי זאטוטות בנות 3, שעות העבודה הכי פרודוקטיביות שלי הן מ-22:00 בלילה ועד 3:00. המשמעות, אני ישנה 3 שעות בלילה.


איור של קתרין וולץ-שטיין. מכאן
  • אם-לא-אז: אם לא הייתי צורפת? הייתי בוחרת בכל מקרה בעבודה מול אנשים , הייתי מעבירה סדנאות של משהו (לא יודעת של מה). אני מאוד אוהבת להדריך, להרצות, להעביר ידע. כאלה.


  • השמיים-הם-הגבול: אם היה באמת ג'יני-קריירה-מגשים-משאלה-אחת, מה הייתי מבקשת ממנו? יותר שעות ביממה. 

2 comments:

  1. נהדר! אהבתי מאוד. וגם את זה שיהיה לזה המשך

    השבמחק